כשהארכיטקטורה פוגשת את המתמטיקה והאמנות

בעידן המאתגר של התקופה הנוכחית שבה נשברות פרדיגמות ומתנפצות תקרות זכוכית, נעצור לרגע את השוטף ששוטף את כולנו על מנת לעשות zoom - in אל עבר הדברים הקבועים שבמחוזות המרהיבים שבין הארכיטקטורה, המתמטיקה והאמנות. לכאורה אין קשר בין שלושת התחומים. מה לגיאומטריה, לבניינים, בעלי חיים, טבע ולאבולוציה? מה הקסם במלבן זהב שאם מורידים לו ריבוע שאורך צלעו כאורך הצלע הקטנה במלבן הזהב המקורי מקבלים שוב מלבן זהב? איך "יחס הזהב" שהוא בסך הכל מספר הצליח לעורר את סקרנותם של אדריכלים ואמני רנסנס בתחום הציור והפיסול עד כדי שייחסו לו תכונות אלוהיות כפרופורציה המושלמת והיפה ביותר? מסתבר שהמספרים, היחסים, המשפטים (פיתגורס) והסמלים שזכורים לכולנו משיעורי המתמטיקה בתיכון (גם אם לא קיבלנו 100 בבחינה J) הם עולם עצום ומרתק הרבה יותר ממה שנדמה לנו וכשמתבוננים היטב מסביב אפשר להבחין בטביעות האצבע שלהם משתקפות אלינו ביצירות אמנות כגון: הסעודה האחרונה של ליאונרדו דוינצ'י, בפסלים, באדריכלות של יוון הקלאסית ושל פריז המודרנית. בפרחים. בבעלי חיים. בגנטיקה. בחד-מימד. בתלת-מימד ובאינסוף הקשרים שאפילו לא חשבתם עליהם. הרצאתו המרתקת של ד"ר דן אופיר "כשהארכיטקטורה פוגשת את האמנות והמתמטיקה" שופכת אור על כל הנושאים שהוצגו מעלה בצורת מסע ייחודי בין העבר להווה. בין הישן לחדש. בין ליאונרדו דה וינצ'י למונה ליזה ועוד.